מראה מקום, זיכרון עולמי בראי מקומי: זיכרון השואה במוזיאונים הלאומיים בישראל ובארצות הברית

המאמר מבוסס על מחקר שעשיתי לעבודת המאסטר, והשווה בין יד ושם לבין מוזיאון השואה האמריקני בוושינגטון. באמצעות ניתוח מרכיבי התצוגה ובחינה של הפרוטוקולים המתעדים את הקמתם של שני המוסדות, חשף וחידד המחקר את קווי הדמיון והשוני האידיאולוגיים של שני המוזיאונים. ההשוואה בין שתי התצוגות מחדדת את ההבדלים ביניהן ומעניקה ממד חשוב לחשיפת המסרים הדידקטיים שלהן, כיוון שהיא מבליטה את השיקולים הפוליטיים הבאים בהן לידי ביטוי.

בשתי התצוגות משורטטת דיכוטומיה תמאטית של "כאן" מול "שם", כאשר ה"שם" הוא אירופה, מקום התרחשותו של האסון, וה"כאן" הוא המדינה בה נמצא המוזיאון (ישראל או ארצות הברית). ביד ושם "שם – גולה, כאן – גאולה" ובמוזיאון האמריקני: "שם – דיקטטורה רצחנית, כאן - דמוקרטיה סובלנית". שם התרחשה הזוועה ואילו כאן נמצא "הפתרון" לשואה: המגולם בערכי הדמוקרטיה האמריקנית או בתחייה היהודית בארץ ישראל. בכך דומים המוזיאונים: שניהם מציגים את השואה כ"אחר" האולטימטיבי למדינה בה הם ממוקמים, ובכך "מלאימים" את זיכרון השואה.