שיחה עם עינת שרון, מומחית דיגיטל במוזאונים

ספרי על הרקע שלך בתחום הדיגיטל במוזאונים.

עבדתי עשר שנים במוזאון מגדל דוד כמנהלת תחום הדיגיטל. בהתחלה זה כלל רק הקמה של אתר אינטרנט מחודש (בהמשך גם כזה המותאם למובייל) ואת מערך המדיה החברתית – אז זה היה חדשני… עם הזמן התפקיד התרחב וכלל הובלת פרויקטים דיגיטליים שונים, כמו אפליקציות לסיורים מוכווני קהלי יעד שונים ושימושי דיגיטל מגוונים לתצוגות ולאירועים במוזאון. שיא העשייה היה קיום  האקתון ראשון מסוגו בארץ שמטרתו היתה להיעזר בקהל המשתתפים בכדי לייצר את חויית הביקור הבאה בירושלים באמצעות טכנולוגיות מתקדמות.
במקביל התמניתי להיות האחראית על פיתוח תחום המדיה הדיגיטלית באיגוד המוזאונים ואיקו"ם ישראל. תפקיד ראשון מסוגו שבמהלכו ניהלתי שני כנסים גדולים שעסקו בחוויית המבקר בעידן הדיגיטלי.
לפני שנתיים וחצי יצאתי לעצמאות, וניהלתי את תכנית האקסלרטור מטעם הסדנא לידע ציבורי בה השתתפו חמישה גופי GLAM (Galleries, Libraries, Archives, Museums), כשהמטרה היתה לפתח פלטפורמות דיגיטליות להנגשת האוספים שברשותם בעזרת מפתחים ומעצבים שגייסנו.
לאחרונה התחלתי לעבוד בבית התפוצות כ-CDO.

 מה זה בעצם CDO?

מדובר בתפקיד חדש שמופיע בארגונים שונים בעולם וגם במוסדות תרבות, עם מחלקות שיושבות in-house. בכל מוסד התפקיד מתנהל אחרת אבל ברוב המקרים ה–CDO (Chief Digital Officer), חולש על שלושה תחומים מרכזיים:

• Content – תוכן, שיוצא החוצה בפלטפורמות דיגיטליות (אתר אינטרנט, בלוג, מדיה חברתית)
• Product – ניהול מוצר, אפליקציות, שימושים דיגיטליים בחללי התצוגה ובאונליין
• Marketing- שיווק דיגיטלי, למשל קידום ממומן בגוגל ובפייסבוק

בבית התפוצות אני אחראית בעיקר על תחום המוצר.

לפי מה שאת מתארת, התחום כולל גם את אתר האינטרנט והמדיה החברתית, כלומר – קשר עם הקהל לפני ואחרי שהוא מגיע למוזאון, וגם את הממשקים עם הקהל בזמן הביקור. הנושא של שילוב טכנולוגיות מתקדמות בחלל המוזאלי, בתצוגות עצמן, מעורר לפעמים התנגדויות שונות. איך לדעתך עושים את זה באופן מיטבי? שזה לא יחליף את החפץ עצמו, אלא יוסיף לו רובד תוכני, ולא יישאר כגימיק בלבד?

הטכנולוגיה לא באה להחליף את המוצגים. המטרה היא להיעזר בה כדי לתווך מידע. למעשה היא כלי להעברת תוכן. שימוש נכון הוא לדעת להעביר באמצעותה מסר. בנוסף, היא מאפשרת ליצור engagement עם המבקר בתערוכה. הוא יכול ליצור בעצמו תוכן בהשראת התכנים במוזאון. במוזאון בקליבלנד המבקרים קיבלו אייפדים, ויצרו לעצמם אוסף אישי מתוך היצירות אליהם נחשפו בתערוכה. זה מתחבר לאבולוציה שעברה חוויית המבקר – מהחפץ במרכז, לפוקוס על המבקר עצמו עם דגש על פרסונליזציה.

דוגמה נוספת לכך: בגלריית הטייט בלונדון הזמינו בני נוער ליצור בעצמם GIF (הנפשה של תמונה שרצה בלופ במשך כמה שניות) של יצירות אמנות. כמובן שיש לכך מתנגדים, שרואים בזה "חילול קודש" של עבודות האמנות, אבל בעיניי זה מקרב את התוכן לעולם העכשווי של הקהל.

היבט נוסף לפרסונליזציה שהטכנולוגיה מאפשרת לנו, הוא להגדיל את יכולת הבחירה של המבקר. בהקשר הזה של שיתוף הקהל, המעורבות שלו ביצירת תוכן וכד', כמובן ראוי להזכיר את נינה סימון, שהובילה את המהפכה בנושא, כאשר ניהלה את המוזאון בסנטה קרוז.
להרצאה של נינה סימון בכנס המוזאונים בלונדון

ויש עוד אפשרות מעניינת שהטכנולוגיה מעניקה לנו: אנחנו יכולים להשתמש בכלים דיגיטליים כדי לאסוף נתונים על המבקרים באתר. את יכולה לתת דוגמאות לשימושים כאלה? והאם "הבילוש" הזה לא מעורר בך אי-נוחות?

אכן, היום אתרים יכולים למדוד כמה זמן אנשים התעכבו מול מוצג מסוים – ודרך זה ללמוד מה עניין אותם יותר ומה פחות. בעיניי, כל עוד זה נעשה בידיעתם ובהסכמתם של המבקרים, אין בזה שום בעיה. זו דרך לקבל פידבק ובעקבות זה לקבל החלטות מושכלות לגבי התערוכות הבאות. במוזאון האמנות של דנבר, למשל, הציעו למבקרים להיות חברים באגודת הידידים תמורת הסכמתם לכך שיצפו בתנועותיהם במהלך הביקור כשהם גולשים ברשת האינטרנט של המוזאון.

יש לך דוגמאות לשימוש בטכנולוגיה שהיה מיותר, שהיא לא משרתת תוכן, אלא משתלטת?

אני לא אוהבת שמעמיסים. לפעמים נכנסים לחלל תצוגה, ובגלל ה over-lap של הקולות התחושה שנוצרת היא קקופונית. בעיניי, משפט המפתח המהותי הוא כזה – השימוש הטוב ביותר בדיגיטל הוא לא זה שגורם למבקר להיות מודע לטכנולוגיה, אלא זה שגורם למבקר להיות מודע ליצירת האמנות/החפץ/הנושא.
אם הטכנולוגיה לא משרתת את המטרה הזו אז לא חייבים להשתמש בה. בהקשר הזה אני אוהבת להיזכר בהרצאה של מרטין פרונק, לשעבר מנהל הדיגיטל של הרייקסמיוזאום באמסטרדם. בכנס שהובלתי בשנת 2016, הוא הביא הרבה דוגמאות טובות לשילוב טכנולוגיות במוזאון, ועל הנגשת האוסף לקהל בצורה דיגיטלית, ללא חשש מכך שזה ייתר את הביקור הפיזי במוזאון עצמו, שזו גם התנגדות שלפעמים עולה בהקשר של דיגיטל בקרב ארגוני GLAM. בסיום ההרצאה הוא ציין שלמרות היתרונות לשימוש בטכנולוגיה, לפעמים ההחלטה להזמין את המבקרים לרשום בעיפרון את היצירות על גבי בלוק ציור זו הפעילות שיכולה להיות הכי מוצלחת…

להרצאה של מרטין פרונק בכנס